פסק-דין בתיק עת"מ 1394-08

העותרת היא עמותה רשומה המפעילה, מזה עשור לערך, מוסדות חינוך במעמד "מוכר אך לא רשמי" ברעננה.  בעיצומה של שנת הלימודים תשס"ח נתקלה העותרת בקשיים מנהליים שונים, שלטענתה הוערמו בידי המשיבים [עיריית רעננה והעומד בראשה (להלן: " העירייה") ובקשיים בקבלת תמיכה תקציבית מן העירייה. לפיכך הוגשה העתירה.

המחלוקת

משך שנות חיותה, לבשה העתירה  צורה ופשטה צורה כמה פעמים. בראשונה הועמדו על מדוכת הדיון  שלושה ראשי עניין: 1) רישום תלמידים לגן הילדים "לבונה"; 2) השלמת מהלכי רישוי הפעלת גן "לבונה"; 3) העמדת התקציב ץ בהתאם לדין, לצרכי  מוסדות החינוך (במעמד מוכר אך לא רשמי) שהעותרת מפעילה (להלן: " מוסדות החינוך"). בשנייה - לאחר שהושג הסכם פשרה להסדרת שני ראשי העניין הראשונים - נותר לדיון הנושא השלישי המבוסס על הוראת תיקון מס' 7 לחוק חינוך ממלכתי תש"ס - 2007.  גם עניין זה ירד, לכאורה, מן הפרק עם הודעת ב"כ  עיריית רעננה (להלן: " העירייה") כי ' בכוונת , המשיבים לפעול בהתאם לחוק ולהעביר למוסדות החינוך של העותרת את התקציבים על פי החוק, ככל שהם עומדים בתנאים לקבלתם". הודעת העירייה הניחה את דעת העותרת בהיבט עקרוני אך היא חששה שביישום המעשי תחסיר העירייה ממנה רכיבי תקציב שונים.

כך אירע שהעתירה שינתה בשלישית את דמותה כדי לשמש ביד  העותרת כמין  אמצעי פיקוח על יישום תקין של מחויבות העירייה.  ואכן העותרת טוענת שסכומי הכסף שהועברו אליה אינם מכסים את מלוא רכיבי התקציב בהתאם לדין.

מה שעלה בידי "לדלות" מתוך בליל הבקשות, התגובות, תגובות הנגד ונגד הנגד וחוזר חלילה הוא שהמחלוקת שנותרה סובבת רכיבים תקציביים אלה:

א.      דמי שכירות עבור המבנים שהעותרת שכרה עבור מוסדות החינוך

ב.      דמי שמירה על מוסדות החינוך

ג.        הכללת "תלמידי חוץ" בתחשיבי התקציב

ד.      הכללת גני ילדים "טרום חובה" ו-"טרום טרום חובה" בתחשיבי התקציב

ה.      סוג ההוצאות

העירייה טענה - וטוענת כל העת - שהעתירה מיצתה את עצמה בכך שהתכלית המגולמת בכתב העתירה הושגה  וסוגיות היישום השוטף אינן אלא עניין לשיג ושיח בין המערכות הניהוליות של העותרת ושל העירייה. אם התהוותה מחלוקת שהמערכות הללו לא הצליחו לגשר עליה, מן הראוי שהעותרת תגיש בגינן עתירה נפרדת.

עם  זה יש בפי העירייה מענה לכל אחד מרכיבי המחלוקת.

טענות ומענות 

תיקון מס 7 לחוק חינוך ממלכתי מחייב את רשויות החינוך המקומיות להשתתף בתקציביהם של מוסדות חינוך מוכרים  לא רשמיים בשיעור יחסי להשתתפות הרשות בתקציבי מוסדות חינוך רשמיים. עיקרון זה מקובל על הצדדים. המחלוקת סובבת את השאלה האם העירייה משתתפת בתקציבי מוסדות החינוך הרשמיים  בהקשר לרכיבי הוצאה מסוימים. אלה המרכבים.

דמי שכירות מבנים

העירייה טוענת כי מבני מוסדות החינוך הרשמיים הם מבנים עירוניים. העירייה אינה שוכרת שום מבנה עבור מוסד חינוך ולפיכך תשלום דמי שכירות עבור מוסדות חינוך כלל לא נכלל בתקציבה. ממילא אין לגזור מכך חובת השתתפות בדמי השכירות שמשלמים מוסדות החינוך שאינם רשמיים.

העותרת מוכנה להניח שגורלם של מוסדות החינוך הרשמיים שפר עליהם ואין הם צריכים להיטלטל בין משכנות ארעי שכורים. אלא שהעובדה שהעירייה מעניקה למוסדות הללו זכות שימוש חינם אין כסף במבנים עירוניים אינה שוללת את חובתה להשתתף במימון השכירות של מוסדות שאינם רשמיים כל עוד אין היא מקצה למוסדות הללו מבנים לשימוש חינם.  

סימוכין להשקפתה מוצאת העותרת בחוזר מנכ"ל משרד הפנים  8/2009 (להלן: " חוזר המנכ"ל"). חוזר זה הופץ בדצמבר 2009 בעקבות תיקון מס' 11 לחוק חינוך ממלכתי. התיקון הוא תוספת לסעיף 11א לחוק  שעניינו השתתפות המדינה ורשויות מקומיות בתקציבי מוסדות חינוך מוכרים אך לא רשמיים. אחת התוספות להוראת החוק היא שהסיוע התקציבי שהרשויות מעניקות למוסדות הללו יכול שיהיה בכסף או בשווה כסף.

בהקשר זה מבאר חוזר המנכ"ל כי " התקצוב האמור יכלול את כל הסכומים המוצאים על ידי הרשות מתקציבה לצורך מימון הפעילות השוטפת של המוסדות הרשמיים. כך ייכללו במסגרת זו הכספים שמוציאה הרשות המקומית לצורך תחזוקת המבנים המשמשים את מוסדות החינוך הרשמיים, הוצאות בעד שכירות מבנים למוסדות החינוך הרשמיים ככל שישנם...